הגענו, מה עכשיו?

אחרי שנחנו והתארגנו כבר הגיע הערב אז יצאנו לאכול ולבדוק את האזור. ממש ליד בית הדירות יש פיצה ממש מעולה ושלוש דקות הליכה משם יש קניון שגדול מספיק בשבילי, אבל קטן בהחלט לעומת הקניונים האחרים שביקרנו בהם (מי אמר ג'רזי גארדן ולא קיבל). אז הלכנו, מודה שהתבלבלתי מכמות המותגים שהיו וממש השתדלתי לוותר על הכניסה לבודי שופ ולבודי אנד בט (פשוט כי הייתה גומרת את כל התקציב שלנו) והמשכנו לארוחת ערב- מקדונלד וחתיכת עוגה בציז' קייק פקטורי (שחיתות אמיתית) , עכשיו שלא תבינו אותי לא נכון- אני מתה על עוגות גבינה. ואלו בהחלט היו נראות מושלמות ואכן היו  מושלמות אבל אף אחד מאיתנו לא אצליח לסיים את חתיכת העוגה שלו ואת מה שנשאר לקחנו למלון להתפנק בהמשך. לקראת הטיסה, עשיתי בדיקה אם משתלם לנו לקנות את הפס של ניו יורק ואחרי חישובים רבים החלטתי כן לקנות, בעיקר בגלל כמה אטרקציות שהיו יקרות מאוד וכמה כאלה שהפס העניק לנו כניסה מהירה בלי לחכות לתור.

אחד היתרונות של המיקום של בית הדירות שלקחנו הוא הקרבה לתחנת ברכבת לניו יורק. למחרת בבוקר התחלנו את הטיול בסיור מאורגן שאורי עשה, בנושא וול סטריט. הגענו לשם עם הרכבת שנוסעת למרכז הסחר העולמי. הרכבת היא הליכה של חמש דקות מבית הדירות שלנו. קנינו כרטיסים, ולתוכם הטענו כמה דולרים (בדיעבד היינו צריכים לעשות כרטיס שבועי אבל כל העניין היה לי טיפה מסובך, אחרי תחנה אחת או שתיים הגענו לתחנת הרכבת של מרכז הסחר החדש, התחנה רכבת החדשה מדהימה, ענקית ואיתמר אמר שהיא קצת נראית כמו "הבפנים" של לוויתן ובהחלט הצלחתי לראות את למה. בזמן שאורי היה בסיור אני ואיתמר טיילנו קצת בטי.גיי. מקס שממש ליד נקודת המפגש. לאחר מכן קנינו לנו את אחת מהגלידות המפורסמות של המשאיות שנמצאות בכל פינה. לקחנו את הגלידה ונחנו באחד הגנים. אורי מוסר -שהסיור היה מאוד מעניין והתעסק בעיקר בציוני דרך בכלכלה של ארה"ב .בנוסף לא לשכוח לתת טיפ למדריך. לאחר הסיור טיולנו קצת באזור, ממש לקחנו את הזמן , טיילנו קצת בברודווי, ישבנו לאכול ולאחר מכן הלכנו לכיוון בניין התצפית שנקרא "מגדל החירות" או  One World Observatory, לידו נמצא המוזיאון של אירועי ה- 11.9 ויש בו גם מוזיאון וגם אנדרטה ענקית ומדהימה. אומנם לא תכננו להיכנס למוזיאון כי הרגשתי שזה יותר מידי בשבילי. אז כמובן שזה יהיה יותר מידי בשביל ילד בן 7.בניית המגדל הושלמה ב-2014 וגובהו 1776 רגל ולא במקרה, זו שנת העצמאות של ארצות הברית. בשנים מאז שבנייתו הושלמה הוא נחשב לאטרקציה מבוקשת מאוד ויש בו תצפית של 360 מעלות ועוד כל מיני אפשרויות למיצוי החוויה. כמו ילדים טובים המתנו בתור הארוך עד שמישהו שאל אם יש לנו את הפס, ענינו שכן וכך התקצר לנו התור בשנייה, פשוט העלו אותנו למעלה לתצפית. המקום מדהים. מהרגע שאתה נכנס למקום ועד לרגע שאתה יוצא מהמגדל. לאחר הכניסה אתם תיגשו למעלית שלוקחת אתכם עד למעלה במהירות מטורפת. אי אפשר לוותר ותאמינו לי שלא תרצו, למרות הבחילה שיש כשעולים למעלה במהירות כזו מטורפת, 102 קומות ב-47 שניות כשברקע אתם שומעים על השינוי שחל בארצות הברית ובארועים שהתרחשו. קומה אחת למעלה תוכלו לראות את העיר מתחתכם, דרך רצפת הזכוכית שבהחלט תגרום לכם ללכת לאט ובזהירות. ואז יש את פינת התצפית, שם ישבנו והשקפנו על קו האופק של ניו יורק. שם פגשנו לראשונה את גברת חירות ואני מודה שהפגישה הראשונה הייתה מעט מאכזבת, שכן צפיתי שהיא תהיה גדולה יותר ומרשימה יותר. כמובן שיש מסעדה וניתן לבחור מתוך כמה אופציות את סוג החוויה – קוקטייל לעת ערב או ארוחה מלאה. אנחנו ויתרנו והמשכנו הלאה.